חלבונים ונהנים – על תזונה וספורט, חלק 2
(חלק שני) “אני אוכלת עד ארבע אחה”צ, זה הכי בריא”, “אני מתחילה לאכול רק בשתיים בצהריים, זה הכי טוב”, “אני לוקחת מגנזיום כל יום, זה
(חלק שני) “אני אוכלת עד ארבע אחה”צ, זה הכי בריא”, “אני מתחילה לאכול רק בשתיים בצהריים, זה הכי טוב”, “אני לוקחת מגנזיום כל יום, זה
(חלק ראשון) תזונה בכלל ותזונת ספורט היא עניין מרתק. כמו בהרבה תחומים (אימון למשל), ככל שאני יודעת יותר אני מבינה כמה אני לא יודעת כלום. מחקרים
שבוע שלם בחודש. כל חודש. שבוע (פלוס מינוס) בו אנחנו, הנשים, מרגישות לא עצמנו – לא מבחינה פיזית ולא מבחינה נפשית. שבוע שבו הביצועים הספורטיביים
פתאום, נגמר הכוח, מרגישים עייפות וקצת תשישות. מגיעים לאימונים חצי ישנים, עם עיניים טרוטות וכל קשר בין אנרגיה לביצוע אימון איכות (או ריצה באופן כללי)
לפני כמה ימים פנה אליי מתאמן מתעניין ושאל:“אם אני משלב אימון אינטרוולים אז בין לבין רצים קל או הולכים?” השאלה הזו היא דוגמה לאחת מהשאלות
מודה, הגרמין שלי הפך להיות הדבר הכי קרוב אליי. לא. באמת. פיזית הוא הכי קרוב אליי 😝 אני ישנה איתו, ואם במקרה לא אז עונדת אותו
כשתינוק מתחיל ללכת, אף אחד לא באמת מלמד אותו איך לעשות את זה. הוא מסתכל על הסובבים, בוחן, לומד, מתחיל בלהעמד ליד שולחן, ללכת מסביבו,