בלוג

אז למה אני כ”כ לא נהנית בתקופה הזו?

האם אני לא אוהבת את הילדים שלי או את הבית?

מה בהתכנסות הזו כ”כ מקשה עליי?

מה כ”כ חסר לי?

הרבה שאלות שאני מוצאת את עצמי שואלת פתאום בהפסקה הכפויה הזאת ממירוץ החיים.

שאלות שהתחלתי לשאול אחרי יום אחד מתסכל במיוחד, בלי שיקרה משהו קיצוני שיגרום לו.

לכאורה הכל בסדר. כלומר חוץ מהמצב הכלכלי שמאוד נפגע בהתחשב בעובדה שההכנסה שלי ירדה בערך ב80 אחוז, אם לא יותר, ואלוהים יודע עוד כמה זמן זה יימשך.

דווקא מזה, למרות שאני לא נמצאת במצב מזהיר בכלל, אני פחות דואגת. 

זה הדבר היחיד שבו צרת רבים דווקא כן מנחם אותי. משהו בעובדה שלכולם יהיה קשה מנחם ולא כי אני נהנית שאחרים סובלים אלא כי אני מבינה שתצטרך להיות התגייסות – מהמדינה, הבנק, אלוהים יודע ממי.

אבל לא באמת הכל בסדר.

אני רגילה להיות בעשייה, לזוז, לפגוש אנשים, לאמן, להתאמן בחוץ, לגרום לאנשים לרוץ, להיות בלוז עמוס, להיות חיונית! ועכשיו, כלום. סוג של ריק.

המתאמנים שלי מפחדים לרוץ בחוץ, כי ההגבלות לא ברורות. כן מתר לרוץ 100 מ’ סביב הבית, אסור, לא מוכנים לקחת את הסיכון. וזכותם לגמרי.

אני אדם של שליטה ואדם של שגרה.

אדם של מצוינות והצלחה.

ופתאום אני מרגישה שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים.

כל אלו פשוט לא קיימים!

אין לי שליטה, אין לי שגרה ואני ממש לא מצטיינת בשום דבר פתאום.

הילדים אוכלים חטיפים בשמונה בבוקר, שי הולכת לישון אחרי אחת עשרה בלילה, כן עושים חוג בלייב, לא עושים, רוצים, לא רוצים, אופס פספסנו את החוג, מחוברת לזום דרך הוריד. 

כן לומדים מרחוק, מה המטלות להיום בכלל? שיעורי בית עשית? מה עזרה? תעשי לבד. לשמוע את ה “אמא” הזה כל שנייה. על כל שטות. צעקות. ריבים, מכות בין הילידים ובינם לכלב. 

אמא, אמא, אמא, אמאאאאאאא! איזה יום היום?  (טרו סטורי) 

ואני כמו הגמד גראמפי מהסרט שלגיה, או אולי כמו רס”ר משמעת בבסיס טירונים(לא כ”כ רחוק ממה שהייתי באמת) מסתובבת בבית כל היום ורודה בהם. על הכל. 

תעשי שיעורים, תכנסי למפגש הכיתתי, תפסיקו עם החטיפים, תסדרו את הבית, תפנו אחריכם, משפטים שנשבעתי שלא אגיד כמו “אני לא משרתת” או ספירות עד שלוש מאתיים פעם ועדיין מצפצפים עליי.

תחנונים לעשות דברים שהם לא רק טלוויזיה, אבל אז אני חייבת לעשות איתם. אז מה עדיף? 

בדיקת גבולות! כמה הם מנסים

על זה תוסיפו גם כלב סופר אנרגטי שחייב לצאת לפרוק קצת אנרגיה אם לא הוא משתגע, וגם הבעלים שלו (אני) שמוצאת את עצמי בתקופת אימונים הכי אינטנסיבית שלי כי פרט לריצה אני מתאמנת עוד לפחות אימון כוח אחד ביום. 

למה? כי זו השעה ה-חיונית היחידה שיש לי ביום. 

אימון בלייב דרך זום, כמה מספק שאני סוף סוף מצליחה להגיע לכ”כ הרבה אנשים כל יום, ובגלל שאני לא איתם והאימון מתבצע מרחוק, אני מרגישה שהמינימום שאני יכולה לעשות הוא להתאמן איתם. 

אז האם אני בכלל במצב שאני מקבלת אנרגיות מהאימונים או במצב שהם כבר לוקחים לי כל טיפת אנרגיה פנויה (אף מילה על אימון יתר…)

אפס זמן לבד. אפס עזרה בין 9 בבוקר לשבע בערב. בגלל שאסור לצאת מהבית או להיפגש עם אף אחד. ובגלל בעל חיוני שטוב מאוד שלפחות הוא יביא משכורת הביתה. 

אפס מפגשים עם סבאסבתא שהיו האוויר שלי לנשימה פעמיים בשבוע קבוע. שאני יכולה לאמן, להתאמן, לנשום. ועכשיו אין. אסור. 

אפס מפגשים וחג פסח אחד שמתקרב ובו ההורים שלי יהיו לבד. צביטה גדולה מאוד בלב.

אז מה עושים? איך עוברים את התקופה הזאת בכל זאת שפויים?

אין לי מתכון קסם לצערי. אבל יש לי כמה טיפים ו/או רעיונות שאני יודעת שיכולים לעבוד, כאלו מניסיוני וכאלו מטיפים של בעלי מקצוע שאני הולכת ליישם החל משבוע הבא

1. ליצור שגרה כלשהי באין שגרה – לתכנן מה עושים היום, לא חייב להיות מדוייק על השניה, אבל לנסות ליצור איזשהו לוז עם פעילות אחת או שתיים עיקריות ליום. בשאר הזמן אפשר – לראות טלוויזיה, לרדת עם הכלב, לשחק משחקי קופסה, לאכול, לנוח…

2. להודות על מה שיש – מדברים על זה הרבה בהמון אפיקים. וזה אולי נשמע קיטש או לפעמים נשמע שאין לנו על מה להודות. אבל האמנם? האם אין לנו משהו, ולו הקטן ביותר להודות עליו? אני בוחרת להקדיש את הסעיף הזה לתאיר ליסאוואר, שהיא אושיית כושר בכלל ויוגה בפרט והיא מאוד מדגישה את זה בתרגולי יוגה שלה.

אז על מה אתם מודים היום? אפילו על העובדה שקמנו בבוקר בריאים! שום דבר לא מובן מאליו.

3. לעשות כל יום משהו שעושה לנו טוב ובריא לגוף – 

• להשתדל לאכול בריא (אבל לא להתייסר אם זה לא תמיד מסתדר 100%), 
• להשתדל להיות אפילו קצת פעילים – אימון ביתי לבד, אימון לייב, יציאה מסביב לבלוק לצעידה או ריצה קצרה בהתאם להנחיות וכו’.
• להשתדל לנוח ולישון כמו שצריך – זמן לא חסר
• למי שבשוטף לא יוצא – לבשל – זה כ”כ כיף וקל, וככה גם נהנה מהעשייה וההכנה, גם נוכל לדעת מה אנחנו אוכלים, וגם נחסוך כסף על הזמנות מבחוץ.

4. להבין שלא תמיד הכל בשליטה שלנו, ולהשלים עם זה- אנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה מחר, לא בשגרה רגילה ובטח לא בשגרה ההזוייה הזו. אנחנו לא יודעים מתי זה יסתיים, מתי הילדים יחזרו למסגרות, מתי אנחנו נחזור לעבוד ועוד. לעבוד עם מה שיש, כל אחד בתחומו. אני בתקופה הזו למדתי לעבוד עם אימונים בלייב דרך אפליקציית זום, שהיו שפנו אליי ושאלו אם אוכל לאמץ את זה אחרי החזרה לשגרה כי זה ממש כיף ונוח להתאמן מהבית.

5. לעשות דברים שלא יצא או לא יוצא לנו בשגרה – לסדר ארונות, את הבית, את הראש! לעשות בינג’ סדרות שלא יוצא לנו אף פעם בגלל שגרה סופר עמוסה

6. לדבר עם חברות וחברים – דברים שגם לא יוצא לנו לעשות לעיתים תכופות ככ בשגרה. השבוע אני ורוני חברה שלי עשינו שיחות דרך הזום וגם עשינו אימון יחד ככה, כדי להרגיש שאנחנו יחד.

מוזמנים להוסיף בתגובות רעיונות שלכם

והנה מתכון קליל וטעים לגרנולה :

מצרכים:

• 500 גרם קוואקר עבה
• רבע כוס שמן זית
• חצי כוס דבש
• 50 גרם קשיו חתוך
• 50 גרם פקאן טבעי
• 50 גרם זרעי חמניה
• 50 גרם גרעיני דלעת
• חופן של כל תוספת שאתם אוהבים – אני מוסיפה צימוקים, חמוציות, קוקוס טבעי קלוי, אפשר להוסיף גם תאנים מיובשות חתוכות ועוד.

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל180 מעלות

מערבבים את הכל היטב, משטחים על נייר אפייה בתבנית ומכניסים לתנור.

מינימום 10 דקות, ופותחים את התנור לערבב את הגרנולה ומחזירים לעוד 5 דקות. 

אצלי אוהבים את הגרנולה כמעט שרופה אז היא נשארת יותר זמן בתנור.

לאחר שהוצאנו את הגרנולה מהתנור, לתת לה להתקרר ולהתקשות, ויאללה לנשנש.

טעים במיוחד עם יוגורט ומנת פרי. 

להיזהר – ממכר 🙂

בברכת סופשבוע נעים, חג פסח שמח וכמובן המון בריאות.

וקצת תמונות מהשגרה שנכפתה עלינו….